חופש מכעס / מיכל רון*
כעס ואינטליגנציה רגשית
חופש מכעס אין משמעו שאני לא כועסת יותר, אלא שהכעס מפסיק לנהל לי את החיים, שאני כבר לא מופעלת על ידו, ואפילו – שאני יודעת להשתמש באנרגיה של הכעס כדי לעשות דברים טובים.
לשם כך צריך לזהות את הכעס, ואז לדעת מה לעשות איתו.
זיהוי הכעס
לפעמים אנחנו מרגישות כשאנחנו כועסות – אז זה פשוט.
אבל לפעמים אני מוצאת את עצמי בסיטואציות שמעידות על כך שאני כועסת, גם אם אני לא מרגישה את זה – אולי אני עצבנית, אולי רבתי עם מישהו, אולי נשבר לי משהו בבית – כל מיני דברים שמעידים על כך שעלה בי כעס, גם אם אינני מוכנה לחוות אותו.
לפעמים זה אפילו נהיה דפוס. מישהו התנהג אלי לא יפה או כעס עלי בעבודה, ואז אני באה הביתה ורבה עם בן הזוג, עם אמא, או עם חברה טובה.
במקום לזהות את הכעס, להיות מודעת אליו, ולפתור את הפגיעה הראשונית שגרמה לפגיעה המשנית שגרמה לכעס, אני פשוט מעבירה את הכעס הלאה (ולכן ההקלה שמרגישים אחרי הריב), ומזיקה בכך לאדם אחר, למערכת היחסים בינינו, ובעקיפין – לעצמי.
לדעתי, שווה לחוות את הכעס הראשוני דווקא – גם כי לא לחוות אותו פוגע בי ובאחרים, וגם כי כן לחוות אותו יכול להביא תועלת לי ולאחרים.
למה כדאי לי לחוות כעס שאני לא מודעת אליו?
כעס הוא בסך הכל אנרגיה. כמו שמחה. כמו מרץ. כמו כסף.
כמו שיש אנשים שפוחדים מכסף, כך יש גם אנשים שפוחדים מכעס.
ואכן, כעס יכול להיות מאוד מפחיד.
נורא מפחיד כשכועסים עלינו. לפעמים זו אפילו המטרה – ואנחנו או אנשים אחרים משתמשים בכעס כדי להרחיק מעליהם אנשים ומצבים שמפחידים אותם.
אבל גם נורא מפחיד הכוח של הכעס – הפחד שנפגע בעצמנו או באחרים, הפחד מהכוח הלא מרוסן של הכעס, והפחד שהוא לא ייגמר לעולם.
הפחד מהלא נודע
כמו כל פחד אחר – מה שאנחנו פוחדים ממנו לא באמת קיים. (אנחנו לא פוחדים שיהיה חם כשחם. אנחנו לא פוחדים להזדקן כשאנחנו כבר זקנים. אנחנו פוחדים רק ממה שעוד לא קרה.)
דווקא הדחקת הכעס והפיכתו לבלתי מודע, ולא הזיהוי והטיפול בכעס היא שפוגעת בנו ובאחרים. הפחד הוא לא כל-יכול, עובדה שניתן לרפא אותו ולמתן אותו, וכמו כל תופעה אחרת, גם לפחד יש סוף.
לחוות את הכעס, במקום לפעול מתוכו
כדאי לזכור שכל רגש שאנחנו חווים הוא לגיטימי.
אם אנחנו לא מקבלים זאת אנחנו מצמצמים את הרשות שאנחנו נותנים לעצמנו להרגיש, לחוות ולחיות, והופכים את הקבלה העצמית שלנו לקבלה עצמית מותנית.
מאידך, זה שאנחנו מרגישים כעס לא אומר שאנחנו חייבים לפגוע באחרים.
נהפוך הוא. כדאי –
א. להחליט שלא פועלים מתוך כעס, ולא חשוב מה. אפשר להעזר כאן במה שכתבתי במאמר אחר שלי – כשאני כועסת אני לא צודקת.
ב. לנסות להרגע. לעזוב, לנשום עמוק, לבטן, לקחת פסק זמן. כל מה שמאפשר לנו קצת להתרחק מהכעס ולזכות בפרספקטיבה קצת יותר מאוזנת.
ג. לפרוק את הכעס – אפשר לכתוב, לצעוק (לתוך כרית, או לשים במערכת פול ווליום, שהשכנים לא ישמעו), או להרביץ לכריות. פשוט להפטר מעודפי האנרגיה.
ורק אז, אחרי שאנחנו רגועים, לתקשר ולהתנהג.
ינואר 2008
* מיכל רון עובדת בפסיכולוגיה אלטרנטיבית, ומתמחה בריפוי חרדות, בעיות בזוגיות והפרעות אכילה.
אתר: http://www.michalron.com.
מייל: alternatherapy@yahoo.com .
יש לראות את הכתוב במאמר כהמלצה בלבד, ובשום אופן אין לראות בו תחליף לטיפול מסוג כלשהו.